נפרדנו כך
נפרדנו כך

נפרדנו כך

כשישבתי מולך מבלי לדבר 
כי הכל כבר נאמר 
ויכולת להרגיש שקשה לי מאוד 
ויכולת לנחש שמר 
את קמת ועברת, 
והלכת למטבח וחזרת כעבור דקה 
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי 
לנגיעה אחת רכה. 

"נגיעה אחת רכה" – עלי מוהר

                   

    50 ways to leave  your lover

 

יש דרכים רבות להיפרד

אם אתה הצד העוזב בדרך כלל תתלווה לבאסה

גם תחושת הקלה בעוד אם אתה הצד הנעזב,

ההחלמה תהיה ארוכה יותר.

זה לא משנה אם אתה הצד הנפרד או זה שנפרדים ממנו,

הרגע הזה שעומדים מול הצד השני ויודעים שהרגש והאגו

של אחד משנינו הולך לחטוף מכה, זה תמיד מבאס.

אבל איזו דרך עדיפה או מכבדת יותר?

שיחה בארבע עיניים?

שיחת טלפון?

הודעת ווטסאפ?

לפני שאדבר על כל אלה, אני רוצה להתחיל ב"מה! לא! עושים!"

 

גואסטינג

 

אין דרך מכוערת ופחדנית מזו.

אני לא מדבר על דייט אחד

ששני הצדדים יצאו ממנו בידיעה שזה לא זה,

למרות שגם אז בהחלט אפשר לכבד ולסיים בהודעה קצרה ומנומסת.

לשמחתי לא חוויתי עדיין כזה על בשרי,

אבל בהחלט נתקלתי בזה אצל חברות

או בסיפורים של כאלו שיצאתי איתן.

בשניים מהמקרים זה אף היה קיצוני יותר

מאחר וזה הגיע אחרי מערכת יחסים שנמשכה מספר חודשים

בהם כבר הילדים והמשפחות הכירו

ופתאום ביום בהיר אחד משום מקום וללא סימנים מוקדמים הבחור נעלם,

או כפי שאחת מהן הגדירה זאת: "עשה הודיני".

לא עונה לטלפון,

לא עונה לווטסאפ,

חוסם בכל מדיה חברתית ופשוט נעלם,

משאיר אותן בהלם בלי הסבר ובלי להבין מה קרה,

מאיפה זה הגיע ולמה? אבל בעיקר מאוד פגועות.

פחדנות?

חוסר יכולת להתמודד?

אני מעדיף לחשוב על כך במושגים האלה

ולא במושגי רוע סדיסטי ורצון לפגוע ועדיין…

אז בקשה אישית ממני:

תכתבו הודעה, תתקשרו, תיפגשו,

תעבירו מסר דרך מכר משותף, כל דבר רק לא זה.

 

האם הדרך באמת משנה?

 

מהצד הנעזב,

לי באופן אישי פחות משנה כיצד נפרדות ממני.

מצד אחד אני מעדיף לקרוא הודעת ווטסאפ

שמישהי כתבה בצורה מסודרת ושקולה

וללא סערת הרגשות הנלווית לשיחה הקשה בארבע עיניים

וכך אני גם לא צריך להתאמץ להסתיר את הרגשות שלי

ולשמור על ממלכתיות.

מצד שני,

יש משהו הרבה יותר מכבד בלראות אותה

מסתכלת לך בעיניים ואומרת את האמת.

מהצד העוזב,

אני משתדל לעשות את זה בארבע עיניים.

הבטן כואבת לי כמה שעות לפני,

הלב כואב לי תוך כדי והרבה פעמים עד לרגע האחרון

אני מקווה שמשהו בלב שלי יזוז בכל זאת

ואני כן ארצה להמשיך

ותחושת הבאסה והכאב על כך שפגעת במישהי אחרת נמשכת גם אחר כך.

אבל לצד הבאסה, יש גם הקלה גדולה,

כי אתה יודע שאתה והיא יכולים להמשיך הלאה.

 

ואמא אומרת שככה אנשים כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים

 

כמה קשה לשבת מול מישהי שאתה מחבב מאוד

ולהגיד לה: זו לא את, זה אני.

לדעת שדקרת אותה בלב,

לראות אותה מנסה לכבוש את הדמעות ולא מבינה למה.

גם כשאנחנו כבר יודעים שזה לא זה,

כל כך קשה לנו להביא את עצמנו לצעד הזה כי רובנו שונאים לפגוע.

והיינו שם,

היינו גם בצד שלא רוצים בו

והרגשנו איך הצד השני מתפתל

ולא לגמרי איתנו גם כשהוא/היא איתנו

וסיפרנו לעצמנו סיפורים תקופה מסויימת שאולי זה רק בראש שלנו,

אבל כל התחמקות ממפגש,

כל הודעת ווטסאפ שלקח לצד השני שעתיים לענות עליה רק פגעו בנו יותר.

גם כשאנחנו בצד שלא מעוניין להמשיך קשה לנו,

אז אנחנו נמנעים ומנסים לדחות את הקץ.

אנחנו כל כך רוצים להימנע מלפגוע ואנחנו דוחים את הקץ.

אנחנו כאילו "מכינים את הקרקע" ועושים הכל כדי לא לפגוע,

אבל באופו פרדוקסלי דווקא מתוך הרצון להימנע מפגיעה

אנחנו פוגעים הרבה יותר.

מה שלא יהיה ובאיזו דרך שלא תבחרו להיפרד,

אנא מכם/ן אל תעשו גואסטינג.

אשמח לקרוא תגובת על איך אתם/ן מעדיפים/ות שיפרדו מכם/ן?

שלכם/ן

חצי פייק

אתם/ן מוזמנים/ות לכתוב אלי ל hetsifake@gmail.com

אשתדל לענות לכולם/ן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט