היצע בלתי מוגבל
לפני עשר שנים עדיין הייתי נשוי ועולם הדייטינג היה מאוד רחוק ממני.
במסגרת העבודה הייתי בכנס ופגשתי שם קולגה מהמרכז,
רווק בן 34 ובמסגרת השיחות עמו בין ישיבת עבודה אחת לשניה
עלה נושא הזוגיות והחתונה.
"מאוד הייתי רוצה להתמסד עם מישהי אחת" אמר לי בגלוי לב.
"אז מה הבעיה?" התפלאתי.
הבחור היה יפה תואר, מלא בביטחון עצמי, איש שיחה מרתק,
כך שלא ממש הצלחתי להבין.
"אתה לא יכול להבין את זה
כי אתה נשוי כבר הרבה שנים ולא מכיר את השוק היום"
– אמר לי –
"אבל בכל פעם שאני מתחיל צאת עם מישהי,
מתחילה איתי מישהי אחרת שנראית לי יותר מושכת והדבר הזה לא נגמר."
"אתה יודע שאין לזה סוף"
– עניתי לו –
"ובסופו של דבר לא כל מה שנראה לך מושך ונוצץ הוא באמת כזה"
"אני יודע שאתה צודק,
אבל אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שאולי אני מחמיץ משהו יותר טוב"
FOMO = Fear Of Missing Out
ואז התגרשתי ו"חזרתי לשוק"
ראיתי שבכל פעם שאני מתכתב עם מישהי וזה זורם נהדר
ואנחנו עוברים לטלפון ונפגשים
אבל אז קופץ לי עוד מאץ' ועוד אחד ועוד אחד ו… מה אז?
וכל מאץ' כזה מצית מחדש את הדימיון
ואתה מוצא את עצמך מכין בראש תוכניות גיבוי
של מה יקרה אם הדייט לא יהיה מוצלח
ועם מי תתחיל לדבר אחר כך
ולפעמים בלי שתשלוט בזה,
אתה אפילו מתחיל לקוות שהדייט לא יהיה מוצלח
כי מישהי מצאה חן בעיניך יותר.
והבנתי בדיוק למה הבחור התכוון.
אתה כבר נמצא באיזשהו תהליך,
נכון, עדיין לא מחייב,
אבל בכל זאת יש כל הזמן את תחושת ה FOMO,
ההרגשה שאולי אתה מפסיד משהו טוב בגל שאתה מתמהמה.
ומה יקרה אם בזמן שאני נפגש עם זאת שקבעתי איתה,
מישהו אחר יתפוס את זו שמצאה חן בעיני?
ומה אני אמור לעשות עם זה עכשיו?
הממקבלים/ות
אחת הראשונות שיצאתי איתן (מערכת יחסים שנמשכה כמה חודשים)
היתה בטיפול של מאמנת לנשים למציאת זוגיות.
זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את המושג "למקבל"
ואני מודה שעד היום המושג הזה מעביר בי רעד קל של חלחלה.
אותה מאמנת המליצה לבנות שאימנה באופן חד משמעי וברור למקבל באופן קבוע,
כלומר לצאת במקביל עם שניים או שלושה גברים,
עד לדייט השני או השלישי ואז לבחור עם מי להמשיך.
הדבר הראשון שעשיתי היה לברר אם היא מיקבלה במקביל אלי
ולשמחתי היא אמרה שלא
(אמנם הסיבה היתה שלא הספיקה, אבל זה פחות עניין אותי)
ובמידה והייתי מגלה שכן, הייתי חותך מיד.
בעיני למקבל זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה סיבות
ונעזוב לרגע בצד את העניין האתי:
איך אפשר להתרכז בצורה רצינית בהתחלה של כמה מערכות יחסים במקביל?
ומה קורה עם שתיים מתוך השלוש מוצאות חן בעיני אחרי שלושה דייטים?
איך אני יכול לבחור?
ובכלל, ממתי שניים-שלושה דייטים הם אינדיקציה למשהו?
אם שתיים מצאו חן בעיני ובחרתי בזו שמצאה חן בעיני יותר,
מי אמר שהיא באמת מתאימה לי וזו לא רק ההתלהבות של ההתחלה?
אולי זו שפחות התלהבתי ממנה בהתחלה התאימה לי הרבה יותר?
ושוב, זה בכלל בלי לגעת בצד האתי של הנושא.
לאותה מאמנת ולי יש מספר חברים משותפים בפייסבוק
ואני מודה שבכל פעם שאני נתקל בטעות בשמה או בפוסטים שלה, קצת בא לי להקיא.
ומצד שני
מצד שני אני יודע שאני באמת יכול להפסיד.
אם מישהי פנתה אלי והתעלמתי,
כי אני בהתחלה של מערכת יחסים,
או שעניתי לה שהתחלתי מערכת יחסים,
קיים סיכוי שלא תהיה לי הזדמנות נוספת איתה.
או יותר גרוע, יכול להיות שהיא תמצא חן בעיני כל כך,
שבזמן הדייט שאני עומד לצאת אליו היא לא תצא לי מהראש
ובעצם תגרום לכך שלדייט הזה מלכתחילה לא יהיה סיכוי.
אז מה עושים?
הפריזר
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שהדבר הכי נכון עבורי
זה להשתמש באופציה של הקפאת הכרטיס.
מהרגע שקבעתי דייט עם מישהי
אני לא נכנס לאפליקציות באופן מכוון
ובמידה והדייט הראשון היה מוצלח ומוביל לדייט שני,
אני מקפיא את הכרטיס שלי.
ככה אף אחת לא תראה אותי ולא תפנה אלי
ולא יהיה לי גירוי או תחושה שאני מחמיץ משהו בינתיים.
עכשיו תסלחו לי, אני עף לראות עם יש לי פניות חדשות
שלכם/ן
חצי פייק
אתם/ן מוזמנים/ות לכתוב אלי ל hetsifake@gmail.com
אשתדל לענות לכולם/ן
