לגלות מחדש את הלבד
אחת המתנות הגדולות שמקבלים עם הגירושין
הוא זמן איכות עם עצמך
אחרי שנים של ריצה יומיומית מהעבודה הביתה
ואז התעסקות עם הילדים ואז מקלחות וארוחת ערב
והשכבות לישון וצניחה באפיסת כוחות לספה לראות טלוויזיה,
פתאום יש לך זמן לבד.
פתאום יש ימים שאתה מגיע מהעבודה ואתה כמו רווק,
לבד ויכול לעשות כל מה שאתה רוצה.
איזה כייף זה, עד ש…
בדידות
ערב חג, הבניין מתמלא בריחות תבשילים ובריח המיוחד של חג.
אתה שומע את האורחים מגיעים לבית השכנים,
את הקולות, את שירי הסדר.
בחג הזה הילדים איתה ולמרות שחברים הזמינו אותך לארוחה,
לא ממש בא לך ללכת כשהילדים לא איתך.
אז אתה יושב בבית,
סופג את הריחות והקולות
והבדידות והעצב
משתלטים לך על הרגשות והמחשבות.
ואתה מרגיש הכי בודד בעולם.
כשהלבד הופך לבדידות
אבל זה לא רק בחגים.
זה ביום מחורבן כשאתה מגיע הביתה
ובא לך לספר למישהי אהובה ולהתנחם בחיבוק שלה.
זה בתקופות שאתה נמנע ממפגשים חד פעמיים,
אבל לא נמצא במערכת יחסים משמעותית.
זה כשאתה מקבל בשורה לא נעימה ואין לך למי לספר,
כי כבר לא נעים לך לבכות עוד פעם לאותם אנשים.
והדבר שאתה הכי רוצה בעולם זה לשכב במיטה,
שמישהי תחבק אותך ותגיד לך שהכל יהיה בסדר (ואתה גם תאמין לזה).
ואתה בודד, ממש ממש בודד
ונכנס ללופ של רגשות ומחשבות שליליות שקשה לצאת ממנו.
והצורך הזה בחיבוק ובמגע כואב בכל דקה.
אתה מרגיש אותו מקצות האצבעות
ועד לשורשי השיער ובעיקר בבית החזה.
כאילו הפשיטו אותך מבגדיך בחדר קר.
ובלילה במיטה אתה מתעטף בשמיכה
ומתגעגע לימים שבהם היה גוף חם לצידך במיטה.
נחמות קטנות
אז אתה מחפש תחליפים ואתה נפגש עם נשים לאינטראקציות חד פעמיות.
ואם אתה בוחר את הנשים שמתאימות לך
לצורך האינטראקציה הזו זה אפילו כייף.
מעבר לבוסט הקטן שזה נותן לאגו,
כי כולנו אוהבים להרגיש אטרקטיבים,
אתה זוכה למגע מעבר למגע המיני.
אתה מחבק ומחובק
ולכמה שעות אתה זוכה שוב לא להיות לבד במיטה הקרה.
לברוח
אבל אלו רק נחמות קטנות וזמניות
שממלאות ומטעינות אותך לזמן קצר בלבד.
אז אתה מוצא עיסוקים רבים ושונים,
רק כדי לא להתעסק בלבד שלך
לא להיות במצב שמשעמם לך ואז הבדידות מכה בך ללא רחם.
אתה בורח לרשתות החברתיות,
אבל תמונות השמחה, האושר,
האהבה והחופש מדכאות אותך עוד יותר.
אז אתה מדבר עם אנשים,
אבל לא בא לך להכביד עליהם עם הכאבים שלך,
אז אתה מקשיב לכאבים שלהם.
ואתה טוב בלהקשיב,
תמיד היית יותר טוב בלהכיל אחרים מאשר בלהיות מוכל.
ואנשים אוהבים אותך, כי אתה שם כשהם צריכים אותך.
ומה זה אומר על אהבה
מיליוני אנשים סובלים מבדידות,
חלקם הגדול נמצאים במערכת יחסים.
אפשר אפילו להגיד די בוודאות
שהבדידות הכי נוראית היא כשאתה לא לבד ומרגיש בודד.
והאם אהבה תפתור את הכל?
האם זה בכלל הוגן להטיל כזו אחריות על מישהו אחר?
האם לא יותר נכון ללמוד להתמודד עם הבדידות בעצמך
ואז כשאתה הרבה יותר שלם
ויכול כבר להתמודד עם זה בעצמך, רק אז להכיר מישהי?
תיאורטית התשובה מאוד פשוטה:
ברור שעדיף להגיע למערכת יחסים כשאתה אוהב את עצמך,
אבל במציאות?
כמה אנשים עם מודעות עצמית באמת אוהבים את עצמם?
ולהגיע למצב בו אתה אוהב את עצמך
דורש הרבה זמן והמון עבודה
כשאף אחד לא מבטיח שזה יקרה בסוף.
אז לוותר על האפשרות לאהבה?
והאם לא קל יותר לצמוח ביחד מאשר לבד?
מה אתם אומרים?
האם בדידות היא משהו שקיים אצל כל אחד בראש
וניתן לשלוט בתחושה הזו ולנהל אותה?
האם אהבה מביאה מזור לתחושה הזו?
אתם/ן מוזמנים/ות לכתוב אלי ל hetsifake@gmail.com
אשתדל לענות לכולם/ן
שלכם/ן
חצי פייק